3 טעויות יקרות בעזיבת עבודה – ואיך להימנע מהן

טעות מס׳ 1 – טופס 161 זה לא סתם ניירת

כשעוזבים עבודה, המעסיק מגיש למס הכנסה טופס 161 שבו הוא מפרט את סכומי הפיצויים ששולמו. אבל מי שקובע בפועל מה יקרה עם הכסף זה לא המעסיק אלא העובד עצמו – בחלק ב' של הטופס, שם מחליטים אם למשוך את הפיצויים, לשמור אותם לרצף קצבה, לבצע רצף פיצויים או לבקש פריסת מס. מי שלא מגיש את הטופס בזמן וירצה למשוך בעוד כמה שנים או בפרישה, הקופה תנכה לו מס מרבי, ורק אחר כך יצטרך להגיש בקשה מסורבלת להחזר.

פריסת מס היא הטבה משמעותית למי שעבד למעלה מ-4 שנים. לפורשים לגמלאות או למי שיודע שהכנסתו תהיה נמוכה משמעותית בשנים הבאות כדאי לבחון פריסת מס קדימה וכך יוכל למשוך פיצויים חייבים במס מופחת.

אפשר לפרוס מענקי פרישה (כמו השלמת פיצויים, מענק הסתגלות, פדיון ימי מחלה ועוד) עד שש שנים קדימה או אחורה. פריסה מחייבת אישור מפקיד שומה והתחייבות על הגשת דוחות מס (קדימה, אחורה), ולכן עוד לפני מילוי הטופס חשוב לפנות לאיש מקצוע מומחה בפרישה, שיבנה ביחד אתכם תוכנית משתלמת ומותאמת אישית עבורכם.

טעות מס׳ 2 – לא שמרתם על הכיסוי הביטוחי בקרן הפנסיה

עזיבת עבודה לא פוגעת רק בהפקדות, אלא גם בכיסוי הביטוחי. ברגע שההפקדות לקרן הפנסיה מפסיקות, גם הכיסוי לנכות ולשאירים מתבטל לאחר 5 חודשים. המשמעות היא שאם חלילה קורה משהו בתקופה הזו – אין כיסוי. הפתרון לכך הוא מה שמכונה "ריסק זמני": תשלום סמלי של דמי ביטוח בלבד, שממשיך לשמור על הכיסוי עד 24 חודשים, בתנאי שהייתם מבוטחים בקרן לפחות 24 חודשים רצופים.

בהקשר הזה, טעות פחות נפוצה היא הפקדה בתור עמית עצמאי של 100-200 ש"ח בחודש על מנת לשמור על הקרן פעילה. במצב זה, הריסק הזמני יתבטל אוטומטית, קרן הפנסיה עדיין תהיה  פעילה אך גובה השכר המבוטח יקטן באופן דרמטי!

שימו לב כי על מנת להפעיל את הריסק הזמני אינכם צריכים להוציא "כסף מהכיס" והעלות נגבית אוטומטית מהחיסכון הצבור בפנסיה. כל שעליכם לעשות זה לעדכן את קרן הפנסיה שברצונכם בריסק לתקופה מקסימלית (עד 24 חודשים).

טעות מס׳ 3 – לא בדקתם החזר מס בשנה שלאחר העזיבה

עזיבת עבודה יוצרת לא פעם מצב של ניכוי יתר במס: כשעובדים רק חלק מהשנה, כשמקבלים דמי אבטלה, או כשמבוצעת פריסת מס. בסוף השנה, השכר בפועל לא תואם את מדרגת המס שנוכתה מראש וכך נוצר החזר. הרבה אנשים לא יודעים, אבל אפשר להגיש בקשה להחזר מס עד שש שנים אחורה.

בפועל, בודקים את זה עם טפסי 106, טופס 161 ואישורים נוספים, מגישים בקשה מסודרת (טופס 135 או דוח שנתי), ובמקרים רבים מקבלים החזרים של אלפי שקלים.

למה כל כך חשוב לתכנן מראש?

ברוב המקרים, מי שעוזב עבודה פשוט ממלא את טופס 161 כמות שהוא ונותן לקופה או לרשות המסים להחליט בשבילו. הבעיה היא שבשכר גבוה או בצבירה גדולה, ברירת המחדל לא תמיד משתלמת. בלי תכנון אישי, אפשר לשלם מס מיותר על כספים שיכלו להיות פטורים, למשוך בטעות רכיבים שעדיף היה להשאיר לפנסיה, לאבד את האפשרות לבצע רצף קצבה או פריסה, לפספס החזר מס שמגיע לכם – ולהסתבך בהליך בירוקרטי שייקח חודשים לתקן.

לעומת זאת, תכנון מראש מאפשר להבין בדיוק מה נכון לעשות בכל מקרה, למלא את הטפסים בצורה מסודרת, ולמנוע טעויות שמובילות לפגיעה כלכלית של ממש.

כך למשל, ליאור, בן 48, סיים תפקיד אחרי 12 שנות עבודה, עם שכר חודשי של 48,000 ש"ח וצבירת פיצויים של 560,000 ש"ח. אם הוא היה מושך את כל הסכום בלי תכנון, הוא היה משלם מס של כ-100,000 ש"ח, בהתאם למדרגות מס רגילות.

אבל עם תכנון נכון:

• הוא משך רק את החלק שכבר מוסה ושילם 15% מס רווח הון בלבד
• השאיר את השאר ברצף קצבה כדי לשמור על הפטור העתידי
• פרס מענק נוסף של 80,000 ש"ח על פני 4 שנים כדי להוריד את המס השולי

התוצאה: מס בפועל של כ-28,000 ש"ח בלבד – וחיסכון של יותר מ-70,000 ש"ח.

במקום לתת למס הכנסה ולקופות להחליט בשבילכם, זה הזמן לבדוק מה באמת משתלם: מה למשוך, מה להשאיר, ואיך לנצל את כל הפטורים וההקלות שמגיעים לכם. תכנון נכון חוסך עשרות אלפי שקלים ומונע טעויות שאי אפשר לתקן בדיעבד. אני מזמין אתכם להשאיר פרטים ולדעת בדיוק מה לעשות בעת עזיבת העבודה.