אני אפתח ואספר איך הגעתי לתחום הפנסיוני. בבסיס, הייתה לי תחושה אישית שיש חוסר הבנה בסיסית של הציבור לגבי המוצר "ביטוח מנהלים", שהוא בעיקר ביטוח יקר ופחות למנהלים. לשיטתי, ביטוח מנהלים הוא מוצר גרוע, הנושא בחובו בעיקר חסרונות ללקוח, ללא שום יתרונות סבירים אל מול המוצר המקביל, קרן פנסיה.
הכיסוי הביטוחי בפנסיה הוא זול משמעותית, פי כמה וכמה מזה שנקבל בביטוח מנהלים. כמו כן, דמי הניהול זולים הרבה יותר. ניקח מצב שבו שני חברים בגיל 35, התחילו לעבוד בשכר זהה והתחילו לראשונה לחסוך לפרישה; האחד "בחר" בקרן פנסיה השני "בחר" בביטוח מנהלים; השניים נפגשים שוב לאחר 30 שנה לקראת הפרישה שלהם; הראשון יהנה מקצבה חודשית גדולה יותר, ומצבירה גדולה יותר של מאות אלפי שקלים, ואילו השני יצטרך להסתפק בסכום קטן יותר.
אחרי תקופת הצבא פתחתי בית דפוס קטן, שהיה כל עולמי. התקופה הזאת גרמה לי להיחשף לעולם העצמאים, ולהבין באמת את הצרכים שלהם. אהבתי את בית הדפוס, אך לאחר עשר שנים, חשתי תחושת מיצוי מסוימת. אחרי שסיימתי לימודי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, סגרתי את בית הדפוס, למדתי באורין שפלטר ולאחר מבחני לשכת רואי החשבון, התחלתי לעבוד בתור חשב שכר. למעשה כך התחלתי הסבה בקריירה המקצועית שלי, מניהול של בית דפוס, לעבר עיסוק בתחומים פיננסיים.
בהתחלה עבדתי במשרד רואי חשבון קטן המייצג בעיקר עצמאיים קטנים בתור חשב שכר ומנהל חשבונות, אהבתי בעיקר את העבודה מול העצמאיים, היכולת להנחות ולייעץ להם בנושאים שהם לא אוהבים או מבינים כמו חשבונאות, משכורות, זכויות ומיסים.
לאחר מכן עבדתי ברשת גדולה כחשב שכר, אך לאחר תקופה, הרגשתי ניכור מסוים: עיקר עבודתי הייתה לשבת לצד מחשב ולבהות בטבלאות אקסל. הבנתי שמה שחסר לי זה לעזור לאנשים, להשפיע על חייהם. כך החלטתי ללמוד במשך שנה לימודי ביטוח פנסיוני, שוב במכללת אורין שפלטר.
קיבלתי רישיון פנסיוני מטעם משרד האוצר, ועבדתי בסוכנות ביטוח במשך חמש שנים, שם ניהלתי את התחום הפנסיוני פיננסי, השקעות, פנסיה גמל, השתלמות ועוד. תקופתי בסוכנות הייתה נהדרת: למדתי את התחום של פנסיה וחיסכון בצורה מעמיקה, וצברתי ידע מקצועי ברמה הגבוהה ביותר.
לאחר תקופתי הטובה כסוכן ביטוח פנסיוני והגידול במספר הלקוחות, הרגשתי שאני חוזר להתעסק שוב בתפעול וטפסים ופחות בייעוץ ואנשים. מתוך תשוקה ושליחות אמיתית בחרתי להפוך ליועץ פנסיוני בלתי תלוי.
מה שהניע אותי לעשות את המעבר לייעוץ הפנסיוני, הייתה התחושה האישית שאפשר לשפר את העתיד הפנסיוני של כמעט כל אחד. כמו כן שאפתי לאפשר הגנה רחבה לתא המשפחתי במוצרים פנסיוניים, שלרוב אין לאנשים מושג שהם בדרך כלל Built-in בתוך הפנסיה, כמו כיסוי שארים ונכות ואובדן כושר עבודה.
אני פוגש לקוחות בגיל 55 לרוב, ומשרה בהם רוח אופטימיות. כיום עם העלייה בתוחלת החיים, אדם בגיל 65 כבר לא נחשב לזקן (גם אם לפי ההגדרה הרשמית של המדינה, הוא נחשב כך).
אני אשמח לשתף אתכם מן הידע, הניסיון והכישורים שצברתי בעולם הפנסיוני, ואשמח לעזור לכם להבטיח את עתידכם ועתיד הקרובים שלכם, כך שתוכלו לנהל את חייכם בשקט נפשי ולרווחה כלכלית.
אין אדם שלא צריך לדאוג לפנסיה שלו, ומוטב יהיה אם ננהל זאת בצורה מושכלת ומודעת. זכרו – יציאה לפנסיה היא אירוע ביטוחי שנקרא גם תביעת קצבת זקנה (ללא קשר לביטוח לאומי), שגם בו כמובן ניגע במהלך תכנון הפרישה.