אפשרות 1: יועץ פנסיוני מטעם הבנק
- מחיר: אחוז מסוים מהצבירה הפנסיונית (לרוב 0.25%)
- יתרונות: המוניטין החזק של הבנק, פריסת סניפים רחבה
- חסרונות: מחיר גבוה, קשה לעמוד על טיבו המקצועי של היועץ, חשש מאינטרסים סמויים
באופן מסורתי, הישראלים נותנים אמון גבוה בבנקים. בהתאם לכך, לעתים חלק מאיתנו רוכש מהבנק גם שירותי ייעוץ פנסיוני. נכון, לבנקים יש פריסה רחבה של סניפים, הם מכירים אותנו מבחינה פיננסית, ויש להם חובת אמון כלפינו בתור לקוחות.
עם זאת, חשוב לזכור שהבנקים הם תאגידי ענק, ולכן בהכרח לא נוכל לקבל שם שירות אישי, מסור ומעמיק; ההרגשה תהיה דומה יותר לסרט נע של מכירת מוצרי חיסכון ופנסיה.
מעבר לכך, לעתים האמון שאנו נותנים בבנק אינו מוצדק: זה נכון שהבנקים אינם מחזיקים בעצמם בקופות הפנסיה והגמל (מאז רפורמת בכר בשנת 2005); עם זאת, קשה לדעת אם יש להם אינטרסים מסוימים למכור מוצרים של תאגיד כזה או אחר, עמו יש להם שיתוף פעולה.
מעבר לכך, בבנקים יש הרבה יועצים פנסיוניים; חלקם מנוסים יותר, חלקם פחות. כשאתם קובעים פגישה לייעוץ פנסיוני בבנק, אתם לא יודעים את מי תקבלו (שלא לדבר על כך, שיועץ שמקבל קידום בבנק, הוא יועץ שמכר יותר, לאו דווקא זה שנתן שירות טוב יותר ללקוח).
והכי חשוב? הייעוץ הפנסיוני בבנק מתומחר כאחוז מסוים מן התיק הפנסיוני שלנו. מכל האפשרויות, זו כנראה האפשרות היקרה ביותר (ככל שאנו בוחנים זאת בתור הצטברות לאורך זמן).